מיו-אינוסיטול פועל כווסת המווסת את ההפעלה של מעבירי הגלוקוז וניצול הגלוקוז על ידי התאים בגוף.
מיו-אינוסיטול מווסת את קליטת הגלוקוז שאחראי על סינתזת LH ו-FSH (הורמוני מין נשיים).
מיו-אינוסיטול נבדק והוכח בעשרות ומאות מחקרים לגבי יעילותו ובטיחותו בטיפול בהפרעות המטבוליות הקשורות לתנגודת לאינסולין, כגון: סוכרת ,סוכרת הריון ובעיקר תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS).
תפקידו המווסת של מיו-אינוסיטול הינו חיוני ועל כן הרמות של מיו-אינוסיטול צריכות להישמר תקינות על מנת שהאינסולין יפעל את השפעתו הרצויה על הגוף.
היעדים המרכזיים בטיפול ב-PCOS הינם שיפור התנגודת לאינסולין והפחתת הגלוקוז במחזור הדם. הטיפול ב-PCOS הינו חיוני מכיוון שבנשים הסובולות מ-PCOS קיים סיכון גבוה לפתח סכרת סוג 2 ומחלות לב וכלי דם בגילאים מוקדמים.
מחסור במיו-אינוסיטול בגוף עלול לגרום לקולטני אינסולין לעבוד בצורה פחות יעילה וכתוצאה מכך פחות גלוקוז נספג מהדם ולכן הגלוקוז בדם נשאר גבוה. הגלוקוז הגבוה בדם בתורו גורם לגוף לפצות על כך על ידי הפרשת יתר אינסולין.
לנשים הסובלות מ-PCOS ישנן בדרך כלל רמות מיו-אינוסיטול נמוכות ולכן נוצרים האפקטים המטבולי וההורמונלי.
לאחרונה, מספר מחקרים ביססו את ההשערה ששלנשים הסובלות מ-PCOS ישנו פגם גנטי מולד בייצור מיו-אינוסיטול.
