הסיבה המדויקת ל-PCOS אינה ברורה דיה.
בנשים רבות עם PCOS קיימת תנגודת גבוהה לאינסולין. עובדה זו מצביעה על כך שהגוף לא יכול להשתמש באינסולין בצורה טובה. רמות האינסולין מצטברות בגוף ועלולות לגרום לרמות אנדרוגנים גבוהות יותר. קיים קשר הדוק בין תנגודת לאינסולין לבין הורמוני המין .
השמנת יתר עלולה גם היא להגביר את רמות האינסולין ולהחמיר את התסמינים של PCOS.
PCOS יכול להופיע גם בהקשר משפחתי. לעיתים קרובות ניתן למצוא אחיות או אם ובת אשר סובלות מ-PCOS.
תנגודת לאינסולין שחלות פוליציסטיות
תנגודת לאינסולין, מצב בו תאי הגוף אינם מגיבים כראוי להורמון האינסולין, מהווה גורם מרכזי בהתפתחות תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS). חוסר תגובה זה מוביל לעלייה ברמות האינסולין בדם, אשר בתורה משפיעה על תפקוד השחלות.
רמות אינסולין גבוהות מעודדות את השחלות לייצר אנדרוגנים (הורמוני מין זכריים) ביתר, דבר המוביל להפרעה בביוץ וליצירת זקיקים מרובים בשחלות (פוליציסטיות). בנוסף, רמות אינסולין גבוהות עלולות לשבש את האיזון ההורמונלי בגוף, ולהשפיע על ייצור והפרשת הורמונים אחרים, כמו אסטרוגן ופרוגסטרון.
הקשר בין תנגודת לאינסולין ו-PCOS הוא דו-סטרי, שכן PCOS עצמה עלולה להחמיר את תנגודת האינסולין. לכן, טיפול בתנגודת לאינסולין, באמצעות שינוי תזונתי, פעילות גופנית ותרופות, הוא מרכיב חשוב בניהול PCOS.
